פרק יא שוב יציאה

"קצת סותר, לא ? כדי למרוד צריך לראות," התחכמתי . "תקרא, חביבי," הוא חייך, נתן להם עוד ליטוף אחד אחרון והלך איתי לכיוון הדלת . כולם כבר עמדו שם, חוץ מת"ש וביגי, שהיו בשלבי קיפול אחרונים של אמצעי התצפית . "פריקת הציוד המיותרת בהיסטוריה של צה"ל," העיר הרוש לעברם . דביר העיף מבט מסביב . "חברים, אל תעמדו פה סתם, לא סיימנו . " "מה עכשיו ? " אמרתי . "צריך להחזיר את הבית הזה בדיוק כמו שקיבלנו אותו . " "כלומר ? " התעקש הרוש . "הרי אף אחד לא לקח מפה כלום, כן ? " "זה ברור," אמר דביר . "אני לא מדבר על זה, אלא על זה . " הוא החווה בראשו לעבר הספה בסלון . הכביסה שהיתה מונחת עליה כשנכנסנו היתה מפוזרת על השטיח כולו . "התיישבתם כאן כאילו זה הבית של אמא שלכם . צריך לוודא שהמקום הזה חוזר למצב נורמלי . יש ? " הסתכלנו אחד על השני במבוכה קלה, אבל משום ‑ מה, באותו הרגע לקפל כביסה נראה לי כמו דבר טבעי לגמרי . אולי בגלל שהבית הזה נראה כמו "בית" כשנכנסנו אליו, ואולי בגלל הרצון להישאר רק עוד כמה רגעים בבית הזה, שהיה המקום הנורמלי היחיד שראינו בעזה . הרי מי יודע לאן ישלחו אותנו עכשיו ? חשבתי . "עלי," אמרתי והתיישב...  To the book