פרק ד כניסה

את ההליכה לעינוי סיני . "רק התחלנו ואני כבר מפורק, קיבינימט," סיננתי לעצמי . בתוך תוכי התפללתי שההליכה תיגמר כבר, אבל הלילה שלפנינו ארוך, ידעתי . אחרי שעה ארוכה ראיתי אותה, מיתמרת מולנו במלוא הדרה, אפורה ומתכתית ‑ גדר הגבול . זמן קצר לפני כן הגיעו אליה הלוחמים הראשונים בטור וחתכו פתח מלמטה, הרימו אותו ואפשרו לאלה שאחריהם לעבור פנימה, אחד ‑ אחד . כולם נזהרו שהתיקים הרחבים והשרוכים שיצאו מהם לא ייתפסו בגדר, ופקק אנושי קטן נוצר באזור הפתח עצמו . כשהגיע תורו של הצוות שלנו, הסתכלתי בסקרנות על כל אחד שעבר פנימה ומיד לאחר מכן, בצד של עזה, המתין לבאים אחריו כדי שלא ייווצר בינינו נתק . ראשון מלר, אחריו ביגי, הרוש, אבידן ורפה, ואז מצאתי את עצמי עומד מולה, לבדי . טור שלם של לוחמים מאחורי, ועכשיו אני החייל הישראלי הבא שהולך לחצות את גדר הגבול לרצועה . הבזק אור הופיע בשמים, ואני ראיתי את פני הלוחמים שהחזיקו את הפתח מורם עבורי . הם כבר היו עייפים מהמאמץ וסימנו לי להזדרז . התקדמתי עוד קצת, מכופף, כדי לא לאלץ אותם להרים גבוה יותר . צינורות ה SP‑ שלי בלטו לצדדים, והדבר האחרון שרציתי היה שייתקעו בגדר וי...  To the book