פרק ב המתנה

בבקשה לאוטובוס . " עוד לפני שהגענו לשער היציאה מהבסיס, רובנו המוחלט כבר נרדמו . רשמית ‑ אנחנו חיילים . 2009 . 1 . ,1 יום חמישי, 30 : ,15 בסיס תרגול ברגעים שבהם הצלחתי להישאר ער, הנוף שניבט מהחלון היה מלא בשדות מוריקים ובלתי נגמרים שהופרעו מדי פעם על ידי יישוב קטן בצד הדרך . הכביש היה ריק לחלוטין . תהיתי מה קורה בבית ובכל עדכון ברדיו התפללתי שלא ידווחו על נפילה ליד ההורים . התעוררנו אחרי כארבעים דקות נסיעה מערבה, והאוטובוס פלט אותנו ברחבת הבסיס הגדולה, שהיתה מוקפת קרוואנים משרדיים . במרכזה הוצבו קוביות בטון גבוהות שהיו מרחב מוגן מפני טילים . "כולם אלי," ביקש מלר . התאספנו סביבו לאט, עדיין מנגבים את העיניים מקורי השינה . מלר הסביר שאנחנו מחכים לאישור סופי לפני שנצא לאימון והוסיף שיש לא מעט נפילות בבסיס, ובמקרה של אזעקה, עלינו לרוץ לתוך אחת הקוביות הגדולות . הוא פנה אל אחד הקרוואנים והזמין כל מי שרוצה להצטרף אליו . כמה מאיתנו נשארו לשבת במרכז הרחבה, מדליקים סיגריה או פותחים שש ‑ בש שהביאו איתם מהבסיס . ליאור, דביר, אלון ואני הסתקרנו והלכנו אחריו . על דלת המשרד שאליו נכנסנו היה תלוי שלט "ח...  To the book