|
|
ישראל גרשוני 560 אליו הם שהכריעו את הכף . הוא השתכנע כי עליו להיענות לבקשת האב כבן מסור ואוהב המצפה מבניו ומבנותיו שלו למסירות ולאהבה דומים . כפי שהוא מתאר בכנות, התחושות החזקות ביותר "שגעשו בנפשי ערב הנסיעה הזו" נבעו מההתרגשות הגדולה של "הפרידה מבניו" . במשרדו במרכז קהיר, יישוב על כסאו, הוא נפרד משני בניו ובתו הקטנה כשהם מחבקים אותו בדמעות חרדה ואהבה בטרם יצא למסע . הם התקשו מאוד להיפרד מאביהם . לוטפי ניצל את ההזדמנות הזו לתאר בהרחבה את "רגשות קשרי האהבה בין אבות לבנים הכרוכות במכאובי הפרידה, בגעגוע לפגישה המחודשת, באהבה היוקדת לבית, למולדת" . בכנות הוא הודה כי "אני נמנה על האנשים המעניקים קדימות ראשונה לרגשות הקרבה בין אבות לבנים" . דומה שערב יציאתו לדרך, ביוני ,1911 לא התשוקה למקום מנוחת הנביא היא שפיעמה בלבו אלא תחושות חיבה משפחתיות חזקות וחווית פרידה המבטיחה שבסופה תבוא חווית ההתחברות מחדש לאהבת הבנים והבת, לבת הזוג, למשפחה, לבית, למולדת . [ 2 ] ב‑‑ ,1911 ההבדלים בין לוטפי לאביו לא ניתנים היו עוד לטשטוש . האב, דמות אנונימית, היה כאמור העומדה של הכפר ברקין ( שיח' אל‑‑בלד ) בפרובינצ...
To the book |
|
|