|
|
השראה היא הדבר ע הנויות 206 אפשר לפרש את הסיפור הזה בדרכים שונות . אך לענייננו כאן - זוהי הדגמה מרתקת של האופן שבו תפס אלתרמן את עניין ההשראה : היא אינה משהו המפציע מן הפנים אל החוץ, אלא להפך : היא יסוד המגיח מן החוץ אל הפנים באופן כמעט שרירותי, שייכת ולא שייכת לאדם שאותו היא פוקדת - ולכן גם עלולה, אבוי, "להתבלבל" בכניסות . אפשר לחשוב על השראה כעל הצירוף של האישי ביותר והזר ביותר, הביתי והאל‑‑ביתי : יש לה הכוח לשכן את האדם באופן העמוק ביותר בתוך עצמו ובה בעת להדירו מאזורי הנוחות שלו ; יש לה היכולת להעניק את תחושת השייכות הגדולה ביותר אך גם לפעול פעולה של הזרה גמורה . ובכל זאת אני מבקשת להציע כי לא רק על האדם עצמו, נשוא ההשראה, היא פועלת את פעולתה זו, אלא גם על נמעניו . במילים אחרות, אפשר לחשוב על ההשראה בעת ובעונה אחת כעל ההתמסרות הגדולה ביותר לנמען שאליו היא מכוונת, יהיה זה אדם, רעיון, מוטיב מוזיקלי - אך גם כעל מעשה הבגידה הגדול ביותר בנמען הזה : שכן כדי להתמסר באמת עליה להשליך מעליה את כל "כללי ההתנהגות" המתבקשים, להפר את כל סוגי ההסדרות, לבגוד בכל סוגי ה"ייפוי" . עליה לייתר את מיני ...
To the book |
|
|