|
|
בובי חגל ע היוירת והבמאית שירה גפן 121 אחריה ואנחנו לא יודעים מה קורה . כי אני, כאמור, קלאוסטרופובית ולא אוהבת לסגור דברים . אני לא סוגרת דלת של שירותים ואני לא סוגרת צנצנות סוכר . לא סוגרת כלום וגם סופים אני לא אוהבת לסגור . ודווקא זה קטע שבו אתגר אמר לי : "בואי נעשה את הסוף הזה" . הוא אוהב סגירות והוא אוהב שהדברים יותר ברורים . והוא הציע שנעשה את זה ככה והלכתי איתו . אני שמחה שעשיתי את זה כי צריך גם קצת נחת, משהו מרגיע . קובי : חנה סגל אומרת : "האמן הוא מי שיש לו את היכולת להתבונן במה ששוכן במעמקים, לא משנה כמה הוא הרסני, כואב ומפחיד, ולהמיר אותו לתופעה 32 באחד השירים של המשורר אלי אליהו, של יופי" . 33 הוא כותב : "כל החורף לא כתבתי "צומת דרכים", שירה ולא זכרתי ולו חלום אחד שחלמתי" . חשבתי על השורה הזאת ועד כמה הדיכאון והכאב סוגרים את היצירה ואת החלום, ובו‑‑זמנית כמה היצירה והחלימה מטפלים בכאב הנפשי, מפיגים בדידות וממירים אותם ליופי . חשבתי שהסרטים שלך מדוזות ו בורג מלאים בכאב אנושי ויש בהם המרה של כאב אנושי ליופי . איך זה נוצר, איך לוקחים כאב מהמציאות או מהדמיון והופכים אותו לאסתטיקה...
To the book |
|
|