|
|
98 אורית יושינסקי "משהציג המסמן את עצמו כמכשיר של ההתענגות, אל לנו להתפלא לנוכח הופעתו של דבר מה שיש לו קשר לאנטרופיה, שכן הגדרנו בדיוק את האנטרופיה מרגע שהתחלנו לצפות את העולם הפיזי במכשיר זה של מסמנים" ( 54 ) . אולם לא נכון יהיה לראות את הדברים בצורה דיכוטומית : התענגות ועבודה אינן סותרות זו את זו . העבד, מי שעובד לתועלת שיח האדון, עובד כדי להתענג, ועבודתו גם מייצרת התענגות . אבל התענגות זו, שהעבודה המסמנית כבר חדורה בה, היא התענגות מופחתת, "מסורסת" ; לא התענגות מוחלטת . המסמנים או העבודה חותכים בה ובה בעת מייצרים אותה . העודף של ההתענגות הוא העודף הממשי, שלא כרוך במסמנים . זהו עודף של התענגות חסרת גבולות וממכרת עד מוות . עודף זה יכול להיות מוחזר לשיח אם וכאשר הוא נחתך מחדש על ידי מסמנים, כלומר מעובד מחדש לעבודה . וכך עד אינסוף . בעקבות לאקאן, אתאר כאן את האופן שבו שיח האדון מבקש להשיב עודף זה למערכת ולייצר ממנו עוד עבודה לתועלת השיח . בריחת האנרגיה מאפשרת "ציפוי" של האנרגיה העודפת, של העודף התענגות, במסמנים חדשים שיוצרים סיבוב חדש - שאיננו בהכרח סיבוב של אותו שיח אדון . לאקאן מסיים ...
To the book |
|
|