|
|
142 חנוך בן פזי שהוא בסדר גודל של איום שואתי . חוויית האיום ממשיכה לנכוח בחוויית הקיום הישראלית, ומאפשרת, אולי אפילו תובעת, עמידה קיצונית במאבק על החיים ועל קיומו של העם . באמצע שנות ה- 80 פירסם עדי אופיר מאמר תחת הכותרת 176 במאמר הפרובוקטיבית "חידוש השם - מסכת אנטי-תיאולוגית" . זה ביקש אופיר לבקר את היחס המקדֵש של החברה הישראלית כלפי השואה, את החלפת ההתגלות של סיני בהתגלות חדשה, זו של "הרוע המוחלט" . אפשר לנסח מעין דיברות של אסור ומותר ביחס החברה הישראלית לשואה . אופיר מנסח דיברות אלו בווריאציה של לשון המקרא : "הדיברות המהדהדים מתוך עב-הענן ההוא שנישא מאדמת הברזל אל שמי הנחושת הריקים של אירופה [ . . . ] : לא תהיה לך שואה אחרת על פני שואת יהודי אירופה ; לא תעשה לך פסל ומסכה ; לא תישא את שם השואה לשווא ; זכור את יום 177 מי מאיתנו יעז לכפור בייחודיות של השואה ? השואה לקדשו" . מי מאיתנו יעז לפגוע בזכרון השואה ובמקומה בתוך הזהות הישראלית ? את החלק המרכזי בביקורתו ניתן למקד בזיקה ההדוקה שנקשרה בתודעה היהודית הישראלית בין השואה ובין הקמת מדינת ישראל . ליתר דיוק, הכוונה הייתה ליחס המקדֵש שנקש...
To the book |
|
|