|
|
98 חנוך בן פזי נפגשים שני בני אדם . האירוע שהוא לכאורה מובן מאליו, מתגלה בחשיבה מעמיקה כאירוע מורכב ביותר . אדם פוגש באדם אחר, ולרגע הוא שואל את עצמו : מי הוא זה שלפניי ? כיצד אוכל לזהות אותו ולהגדיר אותו ? האדם הזה העומד בפני הוא שונה ממני, הוא אחר ממני, הוא לא לגמרי מובן לי . האחרות הזו, המתגלה במבטו של האחר המתבונן בי, יוצרת תחושה של אי-נוחות . את האי-נוחות הזאת ניתן לתאר במילים פשוטות : ההכרה שיש דבר שהוא לא אני, הוא לא שלי והוא שונה ממני . אך מעבר לכך, קיומן של האחרוּת והשונוּת, עשויה לערער את כל היציבות של הכרת העולם שלי . הפגישה הזאת עם פניו של אדם אחר ועם ההכרה בכך שהוא אחר יכולה להיות ערעור של יסודות הקיום של העצמי . היא מלווה בתחושה איום, בין אם נמוך, בין אם גבוה . מה יעשה האדם כאשר הוא חש את הסדק הזה של הביטחון והוודאות בעצמו אל מול מבטו של האחר ? בשפתו של לוינס, אפשר לתאר את הפגישה עם פניו של האחר במונחים פנומנולוגיים . ליתר דיוק, הניסיון לתאר במונחים פנומנולוגיים את ההתרחשות של המפגש עם פני האחר, מטילה ספק בעצם האפשרות להתייחס אל הפנים כאל "נתון", כאל אובייקט שניתן להכירו ...
To the book |
|
|