8 חנוך בן פזי וחשוב, נדחה הצידה מפני הזוועה, מפני האימה, מפני החשש, והתייצבנו להתפלל, ולחפש תקווה . כפי שלמדנו בספר קהלת, "עת לחשות ועת לדבר", ונראה היה שזה הזמן לשתוק . לפני שנשוב אל השפה, ולפני שנשוב לתת תשובות, ולפני שנעז להראות את פנינו ברבים, מוטל עלינו להיות צנועים, ומקשיבים, ומחפשים משמעות . השיחות הקטנות והרגישות היו המענה האישי והחברתי . הדאגה לחיילים ולחיילות, החשש לגורלם של החטופים והחטופות, הכאבים והטראומות בצל הזוועות האנטי-אנושיות, הפחד מכל מה שעתיד לקרות כאן לארץ הזאת, לחברה הישראלית, ולכל היושבים והיושבות בארץ הקדש . והתחלנו למנות את השעות . ואת הימים . ואת השבועות . ואת החודשים . ולאט לאט חזרו הקולות הרעים, והחשש שמא היום שאחרי יהיה בדיוק כמו היום שלפני . ופני הרוע התגלו . ופני השגרה התגלו . ופני המשבר התגלו . ושבתי לקרא בספר . ובכיתי . הוא נשאר אקטואלי ורלוונטי מתמיד . דומה, שנידונו לחזור שוב ושוב על אותה לולאה בזמן שבה נתקענו, מאז רצח רבין . וכאילו בכל מעגל, אנו פוגשים שבר גדול יותר . . . השבעה באוקטובר הציב אותנו בפני אתגרים שונים, במעגלים שונים : המעגל האנושי, המעג...
To the book