|
|
לטובתו, נוצר לישראל חלון הזדמנויות להפיל את אסד, בוודאי מבחינה צבאית . מבחינה מדינית, לאור הזוועות שביצע אסד וההתייצבות של מדינות רבות נגדו, היה קל ונוח לישראל להלום בו . אבל ישראל לא התערבה נגד אסד, על אף שנתמך על ידי אויבים מרים שלה, איראן וחיזבאללה, כחלק מהציר שלהם נגד ישראל . ישראל המשיכה במדיניות זו גם כאשר הכף נטתה לטובת אסד, ומכאן גם לטובת חיזבאללה ואיראן . עם כל החשיבות של מי שישלוט בסוריה, ישראל נרתעה מהתערבות כי היא חששה, ובצדק, מהסיכונים, אי-הוודאות והמחיר שהיא עלולה לשלם . בין השאר הייתה אפשרות של עימות עם חיזבאללה ואיראן, וגם לא הייתה כל ערובה לכך שישראל תצליח לקבוע מי ישלוט בסוריה, ושהוא יהיה פרו-ישראלי . גם הזיכרון העגום מהכישלון הצורב של ישראל בניסיונה להחליט מי ישלוט במדינה הצמודה לסוריה, לבנון, ב- ,1982 תרם לגישה זו . היה בהחלט יסוד לחשוש שהתחליף לאסד יהיה אנרכיה בסוריה, שלא בהכרח תשרת את ישראל, או שהשליט הבא עשוי להיות גרוע ממנו ביחסו לישראל, למשל ארגון אסלאמי רדיקלי כמו דאע"ש . בסופו של דבר, משטר אסד לא תקף את ישראל מאז 1973 ( עם כל הצעדים שנקט נגדה, כמו סיוע לחיזבא...
To the book |
|
|