|
|
236 יצחק בנימיני הנוער, ובאופן שאינו מותיר לעמדה האתית שלנו להישאר מסוגרת ומטיפה, או אף דואגת מדי, או לחלופין מתנערת או אדישה . כך לרוב אנו נוהגים בגלקסיית הנעורים, זו הצמודה ביותר לשביל החלב שלנו מבין כל שאר הגלקסיות, גם אם במרחק עצום מאיתנו . זהו אותו מרחק מהנעורים, ולאו דווקא הנעורים עצמם או הזיכרונות לעברם, שמרחיק ומגדיר את ייחודיות הווייתנו אחד אחת כבוגרים ובוגרות, מרחק שגמישותו מוגבלת בשל הפער היציב תמידית שאנחנו מובנים לתוכו, הפער של מבוגר אל מול הנער שהיה, מבוגרת אל מול הנערה שהייתה . ההגדרה המציבה את עצמנו כנגדנו כאן מעניקה לנעורים אפילו יותר משקל או אוספת את המשקל הראשוני ומעצימה אותו, את המשקל של הילדות הפרוידיאנית . כנגד איזו הנחה שהפרוידיאניות הילדית היא שחרור מהעמדה המערבית והנוצרית, הרי שאולי דַּוְקָאִי לומר על כך שהיא אינה כה מנותקת מהמרחב המערבי והרומנטי על אודות ראשוניות היצר הקדם-מתורבת, או כמקור האמת הראשונית שיש בה מהסופלמנטים הרוסויאניים המקפיצים אל הבגרות המתורבתת, במצב שכל כולו געגועי קריסה לאחור לאותה ילדות נשכחת ופראית כביכול . אולי נניח לשם כך שישנה קריסה של ...
To the book |
|
|