בנבכי הנפש הפרוידיאנית

18 יצחק בנימיני האדיפלית של פרויד אגב ניסיון למקם את האדיפוס בתוך הקשר ספציפי ולנתק אותו מקיבעון אוניברסלי . יתר על כן, באותה הכרזה שימר לאקאן את הלוגיקה של האדיפוס אחרי שהשיל את הממדים הדמיוניים שלו, ואולי אף הסמליים שלו, כדי לחלץ את הממשי הטרנס-היסטורי שבו . שני עשורים אחרי כן, אפשר למצוא אצל לאקאן ב סמינר 3 : הפסיכוזות מהשנים 1955 - 1956 דיון על הסובייקט והאחר הגדול, שבו הוא מדגיש שההבחנה הזו של סובייקט אל מול אחר שהוא גדול ( ביחס לאחרים קטנים ונרקיסיסטיים-דמיוניים ) היא למעשה תוצר של פרדיגמת תרבות המצויה במערב וביסודותיה היהודו- נוצריים כניגוד ליסודותיה הפגניים, למשל היווניים . כלומר, התרבות המקראית ייסדה נפש שניצבת תחת חרדה אל מול אחרות גדולה בשונה מסקלת האחרים שנמצאה בתרבויות אחרות 2 מכאן שגם או ביסודות אחרים בתוך התרבות המערבית עצמה . הלוגיקה הלאקאניאנית משועבדת לרישום התרבותי וההיסטורי, כולל ההמצאה המובהקת ביותר של לאקאן על אודות הממשי במושג של "אובייקט קטן a " . יוצא שהתיאוריה הלאקאניאנית והתיאוריה הפרוידיאנית אינן מתארות את הנפש הכללית, למרות שהן נסמכות על ההנחה האידיאולוגית ...  To the book