סיכום ביניים: 'אל נא יהי עולם בלי ירח'

344 נוריאל פריגל חושבים שאפשר להימלט מהכרח עולם התופעות אל תוך עצמנו או אל מהותנו, אנו מגלים שמהותנו היא הרצון, והוא-הוא הדבר כשלעצמו, ולפיכך הוא מהות העולם . הוא עצמו משוחרר מעקרון הטעם המספיק, אותו עיקרון שהאדם ועולמו כפופים לו . ברם, דווקא מפני שהרצון משוחרר מעיקרון זה בהיותו משוחרר מחלל, זמן וסיבתיות, אזי האדם חסר יכולת להיכרות עימו או "להשתמש" בו ולמצוא בו את שחרורו . להפך, הרצון כמהות הוא רצייה ללא הסבר, ללא סיבה ראשונה אפשרית להבנה או הכרה ; הוא פועם בדרך עיוורת ומכפיף לעצמו את התגלמויותיו בעולם התופעות דרך עקרון הטעם המספיק, וביניהם גם האדם . האינטלקט כפוף לו, איננו יכולים לשנות את הרצייה, איננו יכולים להתכחש לה, היא אורבת הן בתחילת הדרך והן בסופה בכל דרך שנלך בה . הרצון עצמו גם לא מהווה תכלית, ובכך אינו יכול להוות משמעות לקיום העולם, שהרי הוא עיוור וחסר תכלית . הוא אינו מגיע או מוליך אותנו למקום כלשהו, אלא הוא תקוע בתוך עצמו ברצייה בלתי פוסקת שלעולם אינה יודעת שובע, ומכאן שלעולם אינה מגיעה לשום מקום . ראינו שגם אם איננו מקבלים את המטפיזיקה הטהורה של שופנהאואר, הניסיון והחקירה ...  To the book