|
|
161 ארתור שופנהאואר : דרכי חיים בפילוסופיה עקב מניע כלשהו האדם יכול לפגוע בעצמו . כך גם נראה שכבר בתינוק הרצון ניבט בעוצמתו, כשמנגד האינטלקט מתפתח עם הזמן ובהדרגתיות . הרצון גם מראה את עוצמתו ונמרצותו בכך שאנשים נוהגים בפזיזות עוד לפני שהאינטלקט מצליח לבחון את מצב העניינים . לפי שופנהאואר, בתשעה מעשרה מקרים שבהם האדם כועס וזועם, תחושותיו לא היו עולות אם היה יודע ומבין את סיבתם של המקרים . שופנהאואר מייעד לאינטלקט תפקיד מרסן כמו רסן או רתמה לסוס כדי שלא ישתולל ויברח או כמו בורג בשעון שעלול להשתחרר ואז השעון ינוע במהירות . הרצון הוא כה עוצמתי שכאשר הוא ללא האינטלקט הוא בלתי נשלט . דבר זה שוב מראה את היות האינטלקט משני ורק פעילות, פונקציה מתפקדת, וכפי שכבר ראינו לעיל, כל פעילות שהיא חייבת כהנחה את הרצון כמקדים לה . מעצם היותו פונקציה של פעילות, האינטלקט מתעייף וצריך מנוחה, שאחרת שיקול הדעת נחלש ונפגם, "התחשבות זו, על כן, גם מראה לנו את הרצון כמשהו מקורי ולכן מטפיזי, אבל את האינטלקט כמשהו 279 כך אנו רואים שעם הגיל האינטלקט ועימו משני ופיזי" . הכוח המנטלי נחלש יותר ויותר ומצריך מנוחה והתאוש...
To the book |
|
|