|
|
80 נוריאל פריגל כאשר הם שני צדדים של אותו המטבע אך לא ברמה שווה ; לאחד ניתנת הבכירות ( הרצון ) , ובכך עבור שופנהאואר גם נפתרת שאלת 142 להלן אציג ואבחן את הטענה ואת הנמקתה . הקשר בין השניים . העולם הוא דימוי : אידיאליזם טרנסצנדנטלי בלי כחל ושרק, כבר בדף הפותח של העולם כרצון ודימוי שופנהאואר מציג טענה ישירה ופשוטה שלבסוף יטען כל אדם רפלקטיבי : העולם הוא רק דימוי והוא קיים רק עבור המייצג, כלומר, האדם עצמו בהיותו סובייקט . יותר מכך, זו אמת אפריוריות . ההוכחה לכך, אם נעשה זאת על רגל אחת, היא שהרי חלל וזמן וסיבתיות ( כחלק מעקרון הטעם המספיק ) למעשה מניחים זה את זה מראש, והם מתקיימים כדימוי ( יש להדגיש שאין להבין את המילה דימוי כמורה על משהו שיש לו דימוי, וכך גם יש לציין שהדימוי הוא מה 143 שקודם להכרה, התמונה שנתפסת עוד לפני עיבודה של ההכרה ) . כפי שראינו קודם, חלל וזמן הם צורות של עקרון הטעם המספיק, ועקרון הטעם המספיק הוא כושר אפריורי, כלומר, ההבנה, שרק על ידה יכול הסובייקט לתפוס משהו מלכתחילה . שופנהאואר לא מפסיק כאן, הוא כבר יורה צרור של אמירות כבדות משקל ומקנח בשורת המחץ הבאה : כל אובייקט...
To the book |
|
|