אחרית־דבר: שדרות כמשל

158 עיר בלי זיכרון : בין דומיננטיות להגמוניה תרבותית ביחסי שדרות - שער-הנגב יחסי ימין ושמאל תמיד אצרו בקרבם, בין היתר, יחסי מרכז - פריפריה ויחסים בין מזרחים לאשכנזים . בין המלל האינסופי שנכתב בעיתונות הארצית סביב אי-הצלחת השמאל בבחירות 2015 ומספר המנדטים שהשיגה מפלגת הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, צדו את עיניי שני מאמרים שעסקו בהקשר ההיסטורי של תוצאות הבחירות : ( 1 ) מאמרו של רפי מן “מסע עיתונאי לבירת הרעב והחשיש״, שהתפרסם באתר “העין השביעית״ ב- 23 במרס 2015 ; ( 2 ) מאמרו של קלמן ליבסקינד “אנשי הצללים : התנשאות, ניצול, קורבנות נשכחים וטעויות בדרום הארץ״, שהתפרסם ב״מעריב״ ב- 18 באפריל 2015 . שני המאמרים התייחסו במישרין ובעקיפין ליחסי מרכז ופריפריה, מזרחים ואשכנזים, עיירות-פיתוח וקיבוצים, ולנוכח הרלוונטיות שלהם גם למציאות הנוכחית ולנושא המחקר שלי, החלטתי להשאיר גם כאן בספר את התייחסותי אליהם . כאדם שנולד וגדל בשדרות, חשתי רגשות מעורבים לנוכח החוט המקשר שטוו שני הכותבים הללו בין המציאות הנוכחית ותוצאות הבחירות לבין ההיסטוריה של שדרות . רפי מן פותח את מאמרו בציטוט מכתבה שהתפרסמה ב״מעריב״ בש...  To the book