|
|
119 פרק ד : בין שתי סְפָריפֶריות : ההרחבות הקהילתיות בקיבוצים והקיבוץ העירוני כמה מחברי הקיבוץ העירוני רואים את זהותם הראשית כ״שדרותים״ לכל דבר ועניין, והקשר של הראשונים לשדרות ושל האחרונים לקיבוצים אינו קיים כמעט . המציאות הקונקרטית בהווה מנוסחת על-ידי חברי “מגוון״ במונחים אידיאליסטיים מן העבר — תפיסה שכמו לקוחה מטקסט אקדמי . כלומר, יחסם לשדרות הוא חיצוני, משום שהם תופסים את עצמם במונחים אידאיים, שאינם ניתנים למדידה במונחים של יחסים בחיי היומיום . הם מבקשים להתרחק מהמרחב הסובב אותם בעודם חיים בתוכו . לעומתם, תושבי ההרחבות מדמיינים נוסטלגייה לשדרות ובו-בזמן מרחיקים את ילדיהם משם . הם תופסים את שדרות בעבר במונחים אידאיים, ורואים אותה כיום בהיבטים נוסטלגיים — הם מבקשים להתקרב אל מרחב מדומיין שאינו קיים עוד . לעומת זאת, בקרב חברי “מגוון״ הדרך הקיבוצית נשארה כשהייתה, ואף השתפרה לעומת הקיבוץ המסורתי שהם גדלו בו, אולם היחס המתנשא והפטרנליסטי כלפי תושבי שדרות נשאר כמות שהיה, ולפיו יש לשלב את השדרותים בתרבות ה״ישראלית״ . כאשר אני מבקש מאריאל להסביר לי על הקיבוץ שממנו בא, ומה הביא אותו לקיבוץ ה...
To the book |
|
|