|
117 פרק ד : בין שתי סְפָריפֶריות : ההרחבות הקהילתיות בקיבוצים והקיבוץ העירוני בכל יישובי המועצה . כך, לצד חברי הקיבוץ גרים תושבי השכונה הקהילתית, שמשתמשים בשירותי האגודה הקהילתית כגון חדר האוכל, המכבסה, גני-הילדים ובתי-התינוקות . במפלסים מספרם של תושבי השכונה הקהילתית הוא הגדול ביותר ( 353 ) , ואילו בניר-עם — הקטן ביותר ( 15 ) . 2 פרק זה עיקרו ניתוח של עשרה ראיונות שקיימתי עם אנשים שונים מהאזור ( חלקם בשמות בדויים ) : ארבעה ראיונות עם תושבי הקיבוץ העירוני “מגוון״ ושישה ראיונות עם ילידי שדרות שעברו לגור בהרחבות הקהילתיות במועצה האזורית שער-הנגב . בראיונות ביקשתי לבחון את יחסם של המרואיינים לשדרות ולקיבוצים, וכיצד הם תופסים את עצמם לאחר כמה שנים בקיבוץ העירוני או בהרחבות הקהילתיות . כמו-כן ניסיתי להבין את התנהלות היחסים המורכבים והטעונים בין הקבוצות השונות, כלומר, בין חברי “מגוון״ לבין תושבי שדרות, ובין תושבי ההרחבות הקהילתיות שהגיעו משדרות לבין חברי הקיבוצים . להלן אבחן כיצד המתח בין דומיננטיות להגמוניה מגולם ביחסם של המרואיינים לעצמם, לקיבוץ המסורתי, לקיבוץ העירוני, למרחב העיר שדרות ול...
To the book
|

|
|