דרכים ונתיבים בארץ־ישראל והתנועה בהם בתקופה העות'מאנית

[ 122 ] יעל בוכמן תוואי הדרכים ומצבן נתיבי הדרכים בארץ-ישראל התנהלו ברובם על צירי הדרכים הקדומות . בתקופה העות׳מאנית, כמו בתקופה האיובית והממלוכית שקדמו לה, הדרכים שעברו בתוך הארץ ונתיבי השיט לאורך החופים קשרו בין המרכזים השלטוניים במצרים ובדמשק ובין המחוזות והערים המרכזיות . אולם קיים שוני מהותי בין התקופות : הממלוכים השקיעו בסלילת דרכים ממלכתיות שקישרו בין מצרים לדמשק, והקימו מבצרי דרכים ותחנות לריענון הסוסים ; לעומת זאת, בתקופה העות׳מאנית השלטונות לא סללו דרכים ממלכתיות, ולא שיקמו או שמרו על תקינותן של הדרכים העתיקות . דבר זה השפיע על שינויים מקומיים קלים בנתיבי הדרכים, שהושפעו בעיקר ממיקום ישובים, מקורות מים, ביצורים ונקודות עניין אחרות . מתוך תיאורי נוסעים עולה שמצב הדרכים היה גרוע ביותר . קונסטנטין וולניי ( Constantin - François Volney ) שביקר בארץ-ישראל בשנות השמונים של המאה השמונה-עשרה כתב על הדרכים בארץ-ישראל : ׳בפנים הארץ אין לא דרכים גדולות ולא תעלות, ואין אפילו גשרים על רוב הנהרות והנחלים כל כמה שהם נחוצים בימות תיאורו של וולניי מצטרף לתיאורים נוספים . אלו מתייחסים בעיקר למ...  To the book