|
|
"ארבעים הימים של מוסה דאג" מאת פרנץ וורפל 390 קורצ'ק לא זכה להביא ולגדל ילד משלו, אך הוא חינך דורות של ילדים במשך 30 שנה בבית היתומים שניהל . יחסו אל הילדים היה יחס של כבוד ואהבה תוך העמדת הילד במרכז . יש להדגיש שבמקום לדבר אל הילדים, קורצ'ק דיבר עם הילדים . מקרה שאירע בבית היתומים ושתואר על ידו ממחיש את רגישותו ואהבתו לילדים . במקרה זה קורצ'ק מדגיש לא רק את חשיבות ליטופו של הילד החולה על ידו אלא גם את היותו מלוטף על ידו : "אורח שהה במיטתי . מנדלי הקטן חלם משהו . הבאתי אותו אל מיטתי . לוטף את פני ! ונרדם . " סופו הטרגי של קורצ'ק כאשר צעד בראש חניכיו מבית היתומים אל הרכבת שתוביל אותם אל המוות בטרבלינקה, היה מתוך מחשבה מודעת . במכתב של מיכאל זילברבג — מחנך שהתגורר תקופה ארוכה עם קורצ'ק בבית היתומים בגטו ורשה — אל יצחק צוקרמן, אפשר לקרוא את הדברים הבאים : "בקיץ ,1941 באחת מישיבות השבת שלנו עם קורצ'ק, בגטו, תוך כדי שיחה על ספרו של פרנץ וורפל ארבעים הימים של מוסה דאג, הזכרתי לו את התיאור המובא בספר זה, כאשר הרופא עוזב בדרך את הילדים לנפשם על מנת להציל את עצמו . על כך השיב לי קורצ'ק : 'דבר כ...
To the book |
|
|