סיבוכי השנית בעידן הטרום־אנטיביוטי

ד״ר לימור שריר 293 גראסלר ליד מיטתה כשהוא מלטף את לחייה ואת שערה ונושק למצחה . הוא מבטיח לה את מה שלא האמין בו, שבעוד ימים מועטים תקום בריאה ושלמה, ואז תחזור אליו והוא לא ייתן לה לעוזבו . בתקופתו של שניצלר רופאים נהגו לא לספר את האמת לחולה כדי להקל עליו ולספק לו מיתה מאושרת . 192 קתרינה חייכה אליו בעודה שרויה בדמדומי המוות . שלוש יממות שהה גראסלר ליד קתרינה, שלא שבה להכרתה, ובערב נובמבר עגמומי ואפלולי היא נפטרה . לאחר הלווייתה חזר גראסלר לביתו ושקע בתרדמה כבדה . כשהתעורר חש עצבות ותחושת בדידות כפי שלא חש מימיו . באותם רגעים מקצוע הרפואה היה שנוא עליו, שכן ראה בו כאחראי למותה של האחת שנראתה מיועדת להעניק לו אושר אחרון בימי זקנותו המתקרבת . תסכולם של רופאים שנתקלים במהלך מקצועם במות המטופל ובאוזלת יד של הרפואה, מוכר וידוע . אין רופא שלא חווה את תחושת התסכול המתוארת כאן על ידי ארתור שניצלר . גראסלר החליט לזכות באמפתיה ובניחומים בבית ידידו הוותיק בולינגר, ובעודו מספר לו בפרוטרוט על אודות מותה של קתרינה, הוא פורץ לפתע בבכי תמרורים "כפי שלא בכה מימי נערותו" . גראסלר מאשים את עצמו במותה . נוכ...  To the book