מהי אומנות

"מוות בוונציה" מאת תומאס מאן 208 בנעוריו היה גוסטב אשנבך חלש ובעל כתפיים צרות, "שבעצת הרופאים לא נשלח לבית הספר אלא למד בביתו" . הוא הבין עוד בגיל רך שהוא מסוג בני האדם ש"לא הכישרון נדיר בקרבם אלא התשתית הגופנית דווקא, שהכישרון צריך לה לשם התגשמותו" . לשם כך, נזקק למשמעת "שהייתה טבועה בו מלידה" . הוא מצא שבעולם קיימת גבורה הבאה מתוך חולשה . "חולשת הבשר החיוורת, הצוללת אל מעמקי הרוח הלוהטים ושואבת מהם את הכוח . " גם כאשר התבגר חש אשנבך את הקונפליקט התמידי שרוחש בו — הפער בין יכולתו הפיזית לזו הנפשית-רגשית : "והסכסוך בין נטיית הלב לבין יכולת הגוף נראה לאיש המזקין מביש כפי שתבוסת הבשר נראתה לסופר המזדקן לא מתקבלת על הדעת" . סדר יומו היה קבוע : "את יומו פתח בהתזת מים צוננים על גבו ועל חזהו . " אחר כך במשך שעתיים - שלוש נהג להתיישב ולכתוב והיה מעלה קורבן לאומנות את הכוחות שצבר בשנתו . הוא פיתח שאיפה לשלמות שאין להשביעה : "השאיפה לשלמות שאין להשביעה, הוחזקה בעיניו מנוער למהותו ועצם טבעו של הכישרון", ו"למענה ריסן את רגשותיו וציננם, בדעתו שהרגש נוטה להסתפק בבוסר שאנן ובשלמות למחצה" . גוסטב אשנ...  To the book