|
"אמוק" מאת שטפן צווייג 132 אירופה . תקופת "מפנה המאות" — השנים סביב שנת 1900 — הולידה את המודרניזם, את הפסיכואנליזה ואת ההגות הרדיקלית . התרבות הייתה נתונה אז ביצר התחדשות ופעפוע, בתמורות חזקות ובתנודות בין "ניוון" ל"חידוש" . הייתה זו תקופה של חציית גבולות . הגברי והנשי התערבבו, וטיפוסים מיניים חדשים הופיעו . תרבות הגוף ושיח ההיגיינה פרחו . סוגות ספרותיות נפרצו, ומבע חדש ואקספרסיבי הופיע . ההגות ( גם בהשפעת הקריאה המבולבלת בכתביו של פרידריך ניטשה ) התלבטה בין חישובי קֵץ ושקיעה לבין דחף התחדשות . והמתחדש לבש אז לעיתים קרובות צורה של דקדנס . צווייג הכיר היטב את זיגמונד פרויד ואת תורתו . הלה אף שימש רופאו והבין דרכו את שאלת היצרים וההדחקה . הרבה מהנובלות החשובות שלו הוקדשו לחשיפת תשוקות ארוטיות מודחקות ויצרי מוות החבויים בגופה של החברה . יצירתו של צווייג, בשונה מזו של בן דורו תומאס מאן, דנה בסטייה ובעיוות, בהפרזה ובמחסור, בחולי ובניוון של הבורגנות . סיפוריו הקצרים מתנהלים במלונות, בבתי מרפא ובאולמות הימורים, בהפלגות ובנסיעות, שם הוא מתאר דיוקנאות מיוסרים של החברה האירופית . הפרוזה של צווי...
To the book
|

|
|