"אמוק" מאת שטפן צווייג 32 ג'נטלמנית המתבטאת בלחיצת ידיים בחשכה . הנוסע מודע לכך שאנשים יוצאי דופן מציתים בו "מין תאווה שאיננה נופלת מהתאווה לאישה" . בפגישתם השנייה, המתרחשת גם היא בלילה על הסיפון, מתגברת תחושת הכורח של הזר להתוודות והרצון של הנוסע להקשיב כדי לעזור לו . ואכן הזר — שבהמשך מתברר שהוא רופא במקצועו — מתוודה בפניו שהוא נתון במצב נפשי נורא והוא כבר חלה בשל השתיקה שכפה על עצמו . הוא שב ומדגיש שלוש פעמים שישנה חובה לעזור לאדם במצוקה . הרופא טוען ש"החולה מצחיק תמיד בעיני הבריאים" ומספר שהוא נתקל במהלך עבודתו ב"מקרי גבול כשלא ברור לך אם אתה חייב" כאשר בדרך כלל על הרופא מוטלים חובות שונים : "החובה לזולת, החובה לעצמך, זאת כלפי המדינה וכלפי המדע" . גישה זאת מבטאת שינוי לבסיס הנאמנות של הרופא למקצועו כפי שהוא בא 27 לידי ביטוי בשבועת היפוקרטס . הרפואה חדלה מלהיות אמונה שיש בה קדושה והפכה למקצוע המושתת על בסיס כלכלי . מעבר לחובותיו של הרופא לחולה, יש לו חובות למוסד שבו הוא עובד, לעמיתיו למקצוע ולחוקי המדינה ותקנותיה . לדבריו הרופא קיים כדי לעזור ומכאן הוא עובר מהמקרה הכללי למקרה הפרטי ...
To the book