לימור שריר 31 קלייטוס ואת קפאלוס ועל אפם וחמתם של בני האולימפוס התענגה על אהבתו של אוריון יפה התואר . מילותיו של טאדז'ו, אף שלא הבין את שפתו, ואף אם היו דברים תפלים הם עלו באוזני אשנבך כיפעה ערפילית, כמוזיקה . נדמה כי "שמש יצקה עליו שפעה של זוהר ותהומותיו הנשגבים של הים פרשו לו את הרקע שתופיע עליו דמותו" . התשוקה לנער הביאו את הסופר להרהר בקשר בין היופי לרוח ובין סוקרטס לפיידרוס, שלימד את תלמידו פרקים בהלכות כיסופי הנפש והמידה הטובה . "כי היופי . . . הוא לבדו זכה לכך שיהא גלוי לעין וחביב מאין כמוהו : היופי הוא הצורה היחידה של הרוחני שאנו עשויים להשיגה בחושים ולשאתה . . . היופי הוא דרכו של הלב הרגש אל הרוחני" . האהבה גרמה לאשנבך לא רק שינוי נפשי אלא גם פיזי : כל מערכות נפשו נזדעזעו, מנבכי זיכרונו פרצו פתאום מחשבות נשכחות ואף "תווי פניו נמלאו חיות, גביניו הזדקפו, חיוך ער, סקרני ורווי השראה התפשט על שפתיו" . כמיהתו לנער גרם לאשנבך בלבול וטירוף עשתונות, והוא רצה "לדבוק במי שהצית בו אש, ללכת אחריו באשר ילך, לחלום עליו בהיעדרו" . הוא החל לעקוב אחריו בסמטאות ונציה ובחוף הים, ואף שכר גונדולה ב...
To the book