על כתיבה ורפואה

לימור שריר 21 – אין אפשרות להקשיב פנימה אם לא קולטים מידע מבחוץ . הסופר שומר על קשר עין ברור עם האדם ועם הנוף שהוא מתאר בכתיבתו . ממיזוג זה של פנים וחוץ נוצרת הכתיבה הספרותית העשירה, השונה בתכלית מהכתיבה המדעית המתומצתת . הרופא, כמו הסופר, מקשיב לסיפוריהם של בני האדם, חוקר ומפענח את הגלוי והסמוי ומצרף פרט לפרט כדי ליצור תמונה כוללת ושלמה ; ובאשר לסוף – ייתכן כי הסוף בכתיבה הספרותית ניתן לבחירה, אך הוא מוכתב לעתים על ידי הסוגה והדמויות . בסיכומו של דבר, גם בכתיבה וגם ברפואה כישרונו של העוסק במלאכה ומגבלותיו הם שיקבעו את התוצאה הסופית . כחברה באגודת הסופרים התבקשתי פעמים רבות בהרצאותיי להתייחס לשאלה שמעסיקה רופאים-סופרים רבים, אשר דנה בפערים בין הסופרים שהגיעו מתחום הספרות ומתפרנסים מכתיבה לבין הסופרים שהגיעו לכתיבה ממקצועות שונים, ובכלל זה לאלה שבאו מתחום הרפואה . ראשית, יש להתייחס לשאלה הכללית מדוע אדם כותב . אדם כותב מכיוון שהכתיבה היא בדמו, והוא אינו יכול אחרת . הוא כותב מכיוון שהוא אוהב לכתוב והוא זקוק לכתיבה עד כדי כך שהוא מכור אליה . אנשים המגיעים לכתיבה ממקצועות השונים מתחום הספר...  To the book