הקנביס ביהדות

לימור שריר 239 הקנבץ שהוא הקנב או הקנביס מוזכר ברשימת עשרים וחמישה הסמים החמים 213 ב פרקי משה ברפואה במאמר עשרים ושניים בראשונה, ויבשים בראשונה . בעריכת זיסמן מונטנר, פסקה ,58 עמ' 276 מצטט הרמב"ם את אל תמימי המדבר בנושא סגולות רפואיות של מיני חומרים ושיקויים, וביניהם הוא מזכיר את שמן הקנביס היעיל לשיכוך כאבי אוזניים שנובעים מהתקררות כדלקמן : "אמר, יש לשמן קנבוץ תועלת להועיל מכאבי אוזניים הקרים, ומבריא חולייה הנושנים, ומתיר סתימתה . " רופאי ימי הביניים, כולל הרמב"ם, התייחסו בזהירות רבה לצמחים נרקוטיים ובתקופות קדומות יותר המליצו להתנזר מהם . העשבונאי אבן אלביטאר ) ספרד 1197 – דמשק 1248 ( התייחס לשימוש בקנביס מהזן ההודי במסגרת בילוי ועונג . הוא מוסר שלקיחת שיעור דרהם או שניים מצמח הזה גורמת לשיכרון וצריכה של מינון גבוה יותר מביאה לסף שיגעון ועלולה להמית . לדבריו, פקירים מוסלמים עיבדו את עלי הקנביס לגלולות מיוחדות, אותן לעסו זמן רב והשימוש הזה גרם להם להתרגשות ושמחה מרובה, רבים מהם השתכרו ואף הגיעו לידי טירוף או 214 קרוב לכך . יש הטוענים שלפי ההלכה השימוש בקנביס מותר היות וזה כשר, מה גם ש...  To the book