|
|
לימור שריר 69 "אני שוכן במצרים ) פוסטאט, פרוור של קהיר ( , והמלך שוכן באלקאהירא, ובין שני המקומות שני תחומי שבת, ולי על המלך מנהג כבד מאד, אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחלת היום, אולם כשימצאוהו חולשה או יחלה אחד מבניו או אחת מפלגשיו לא אסור מאלקהירה, ואני רוב יומי בבית המלך . ואי אפשר לי גם כן אם פקיד אחד או שני פקידים יחלו, ואני צריך להתעסק ברפואתם . כללו של דבר, כל יום ויום אני עולה לאלקהירא בהשכמה . וכשלא יהיה שם שום מכשול ולא יתחדש שם שום חדוש, אשוב למצרים אחר חצי היום . על כל פנים לא אגיע קודם, ואני מתרעב . ואמצא האכסדראות כלם מלאות בני אדם, גויים ויהודים . בהם חשוב ובלתי חשוב ושופטים ושוטרים, ואוהבים ושונאים, ערב רב ידעו את עת שובי ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ואצא אליהם לפייסם ולרצותם ולחלות פניהם, כדי למחול על כבודם, להמתין אותי עד כדי שאוכל אכילת ארעי, והיא מעת לעת ! ואצא לרפאותם ולכתוב להם פתקאות ונוסחאות רפואות חליים . לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה, ולפעמים, באמונת התורה, עד סוף שתי שעות מן הלילה ויותר . אספר להם ואצום ואדבר עמהם ואני שוכב פרקדן מרוב עיפות . ויכנס הלילה, ואני ...
To the book |
|
|