א"ב יהושע על "מולכו"

עת ע בתב : רתאצאו םאותב אסבאקב ינאתם הםותאו אתואצרה 90 אני אקרא לכם את העמודים הראשונים : בארבע לפנות בוקר נפטרה אשתו של מולכו, ובכל מאודו התאמץ מולכו לזהות את רגע המוות כדי שייחרט וייזכר בתוכו, והוא רצה לזכור, ולאחר שבועות ואף חודשים, כשהיה שב ומהרהר בה, נדמה היה לו שאכן הצליח להתיך את רגע הסתלקותה ( אם אומנם כך צריך לכנותו . הסתלקות ? הוא היסס ) לממשות ברורה, מלאה חיוניות, שיש בה לא רק מחשבה ורגש אלא גם אורות וקולות, כמו הצבע הארגמני של תנור החימום הקטן, הירקרקות הזורחת של הספרות בשעון האלקטרוני, אלומת האור הצהבהבה שזרמה מחדר - האמבטיה והעלתה צללים גדולים במסדרון, ואולי גם אור השמים, אור ורדרד או שנהבי שהפיקה האפילה העמוקה . הוא דימה לחשוב שאכן זכר את שמי הבוקר החשוכים, כדי להוסיף עוצמה והתרגשות גם מן הטבע, אבל בהם כבר לא היה בטוח, גם לא בקולות הגשם והרוח, אבל ידע שהייתה מוזיקה, כן, מוזיקה אמיתית, בעצם ידו הפעיל אותה, בהחלטה מהוססת אבל גם באמונה שאם היא מבקשת לשמוע משהו בעת גסיסתה הרי זו אותה מוזיקה שכל - כך היתה להוטה אחריה בחודשים האחרונים, כשהקריאה נעשתה קשה יותר ויותר . ובשעות הכ...  To the book