הרצאתו של פרופ' שלמה גיורא שוהם: על סטייה, טירוף ויצירה

רתאצוא ל ותאוו לור ובאתצ אר : על םרבברפ רבתאש אבאבתר 63 אם נדבר על המרכיב הביולוגי, כאשר אנחנו יודעים את המרכיב התורשתי שקיים ביצירתיות, בגאונות ואת זה שקיים כיום גם במחלות פסיכיאטריות, אלה לא אותם הגנים, הם לא נפגשים והם אינם נותנים את אותם מסלולי התפתחות . לכן אני מסכים בהחלט שצריך לראות מהו הכלל ומה הם היוצאים מן הכלל, ולעתים קרובות אנחנו משליכים מהיוצאים מן הכלל על הכלל . בתשובה לשאלתה של סטודנטית לרפואה : שאלת שאלה מאוד חשובה . דיברת על אמנים או יוצרים שכן או לא חולים במחלות פסיכיאטריות, האם בעצם אפשר לומר שאנשים שחולים במחלות פסיכיאטריות הופכים במהלך המחלה להיות יותר יצירתיים מאשר כאשר אינם חולים . שוב, אנחנו שוקלים כאן מיתוס מסוים . אין כנס פסיכיאטרי גדול, עולמי, שהשתתפתי בו שאיננו מלווה בתערוכת ציורים . תמיד אנחנו מבחינים שם בציוריהם של חולים הסובלים מסכיזופרניה וכאלה של חולים הסובלים מדו קוטביות וכו' . זה יפה, זה פתטי, זה רגיש, זה נעים, זה מאוד מפרגן לחולים כשמציגים את היצירות שלהם בכנסים בינלאומיים ומביעים הערכה ליכולת שלהם . אני יכול לומר לך שאין שום קורלציה בין אחוזי החולים...  To the book