עולם הרפואה ב"השתקפויות" מאת ד"ר לימור שריר

שעכ הששעש : ענהי תכונסת ש שכנה הוכ השפנכ שכשכ 202 תלתליה האפורים נעים עם תנודות הגלגלים הנתקלים מדי פעם באבנים קטנות . עיניה פקוחות ללא הבעה כאילו הייתה בובה . בדרך הם פוגשים בעץ חרוב שצמרתו הגדולה מצלה על סביבותיו . שתי עזים שחורות מגיחות מאחוריהם, מלחכות עשבים שוטים ואת החרובים הכהים שנשרו על האדמה . הוא מתכופף ונוטל חרוב, ממשש אותו באצבעותיו, מריח את ניחוחו ומושיט אותו לאישה . "הנה לך חרב דבשית קטנה," הוא אומר וצלו של חיוך עולה בזויות פיו ומדגיש את הקמטים שמתחת ללחייו . עיניה מתעגלות לרגע, אך היא לא מושיטה את ידה – והוא משליך את החרוב על העשב . "בואי, יקירתי . נטפס אל הרכס . משם תוכלי לראות טוב יותר את הים . " והוא דוחף בעדינות אך בתקיפות את כיסא הגלגלים אל עבר שביל מפותל ותלול המוביל לעבר הרכס . מכאן נראים בתי הכפר שבמדרון כעדר כבשים מפוזר . "הביטי, אהובה, הנה שם למטה בין שני הברושים הגדולים מצוי בית אמי . הרואה אַת אֶת הגפן הסבוכה הכורעת תחת אשכולותיה ועוטפת את הבית ? נטעתי אותה במו ידי יחד עם אבי . הייתי אז רק בן חמש ואני זוכר זאת כאילו זה ארע אתמול . הוא נטל מכוש קטן וחפר שתי גו...  To the book