עולם הרפואה ב"סודות מרקש" מאת ד"ר לימור שריר

ענהי תכונסת ותנהנה פכפשו פסה הוכ השפנכ שכשכ 199 נעים משתעשע בחברתן של היונים המעופפות בפטיו של חצר בית החולים . בשעות שהוציאוני לשאוף אוויר התבוננתי ביונה לבנה גדולה שהייתה מנתרת לידי, ורק רגליה האדומות הבדילו אותה מרצפת השיש . היא התקרבה אלי, תחילה בחשדנות ואחר כך בביטחון, נושאת את ראשה הנוצתי הזעיר, ועיניה הכהות העטורות הילה זהובה ננעצות בפנַי כאילו שאלה מה שלומך הבוקר . גמלתי לה בפירורי לחם, מתבונן כיצד סקרנותה גוברת והולכת מרגע שאצבעותַי הגרומות מפשפשות בתוך מפית הנייר המקומטת, שולות ממנה פירורים ומפזרות אותם סביבי . היא הרכינה את ראשה, מנקרת בפירורים, מטה את צווארה לעברי ונועצת בי את עינה האחת במבטה האנושי . היה זה בעינַי מעין ריקוד משונה שהייתי שותף לו . לפעמים הייתה היונה פורשת כנפיה ונוסקת אל השמים שנגלו מעל הפטיו, ואני הייתי מקשיב למשק כנפיה . נוצה קטנה שנשרה מגופה הייתה מרחפת מעלי וצונחת לה סחור סחור מעל ראשי . או אז הייתי עוצם את עינַי וכבחיזיון הייתה מופיעה לה יונה אחרת, זהה בגודלה של זו אך שחורה . הוא מקבל בהשלמה את מותו הצפוי, לעתים אף בקורטוב של חוש הומור . הבנתי שבגופי ...  To the book