המוות ביצירות חיים באר

שעכ שפשוש : פנה תינהת פסה התכ השפנכ שכשכ 148 אמו של באר מתארת את הילד הצופה בגסיסתו ומותו של אביו, כאילו הציג בפעם הראשונה את רגלו על מפתן חדרו של איוון איליץ' של טולסטוי : "החדר הזה נשא לתמיד את שמו של איליץ', אומר באר, ורק שוכניו התחלפו . . . " היא משווה את באר לבנו הקטן של איליץ' שהזדחל לחדרו של אביו הגוסס בחשאי והתבונן בו בפחד . היא מורה לו להכניס אל הספר שהוא כותב את כל מה שעובר עליה ועליו בתקופת מחלתה, בדומה לצריחות השחפים הצרודות והמכוערות שתומס דילן היה שומע מעל ביתו הקטן והמבודד, שהיה דבוק לצוק תלול על שפת המפרץ, "והן נקבעו בתמונת שירו כמו עובר אורח מקרי שנקלע לתצלום של אדם אחר" . חיים באר היה יושב וקורא לפני אמו הדועכת ממחלת הסרטן קטעים מהספר שכתב, ומחווה זאת הוגדרה על ידו כ"הטקס היומי הזה של שמחת ניצחון מעוררת חמלה" . התמודדות רציונלית עם המוות : ממש לפני מותה מצא חיים באר את אמו במטבח, שעונה באפיסת כוחות על דופן הכיור ומנסה לשרוף עיתונים ישנים . היא ארזה את בגדיה וחפציה בשקיות מסודרות מוכנות להשלכה לפח האשפה, כולל הפאה הנוכרית, מחוך, קומקום ישן, מסרקות, כף נעליים, מגש התרופ...  To the book