המוות ביצירות עמוס עוז

שעכ שפשוש : פנה תינהת פסה התכ השפנכ שכשכ 90 לי זיעה בין הראש והכר . ואם מתחת למסכת החרסינה יש מתגושש, מתאבק, יפני מרים משקולות, הנה מונח לרגליו גוף עטוף בסדין . עמוס עוז כילד, בספרו סיפור על אהבה וחושך מתמודד עם הבנת המוות בדרכים שונות . הוא נזכר במותו של הצב שלו כתוצאה מירייה : צב - מפלצת ענקי, מזוהם, נוטף דם ובליל עצמות, פניו היו איומים, מעוכים ושפוכים מכדור שנכנס לו בעין ויצא דרך המקום שבו גם לצבים יש בכל זאת מין אוזן קטנטנה, נטולת אפרכסת . באותו לילה בפעם הראשונה הבנתי שגם אני אמות . כי כל אחד הולך למות . ושום דבר בעולם, גם לא אימא, לא יוכל להציל אותי, ואני לא אציל אותה : למימי היה שריון, ועם כל סימן סכנה הוא היה נאסף תמיד כולו, ידיים רגליים וראש, עמוק אל תוך שריונו, שלא הציל אותו . המוות הופך עבור עמוס הילד מאוד מוחשי לאחר מותו של יונתן אברמסקי בין ה - 12 מיריית צלף : יונתן אברמסקי, יוני בין השתים עשרה, בעוד הוריו שוהים אצלנו, שיחק בחצרים ברחוב נחמיה, וצלף ירדני מבניין בית הספר לשוטרים פגע בו בכדור אחד באמצע מצחו והילד גסס כחמישה רגעים, הקיא, ועד שהגיא האמבולנס כבר יצאה נשמתו . או...  To the book