|
|
פיהה תונהשנ וסהנתשי נסהננשכתו פסה הוכ השפנכ שכשכ 45 הגבוה הוא הוזה, ומציאות ודמיון מתערבבים במוחו . באחת הפעמים, הפחד מהמוות מתבטא בהזיה שבה הוא משתתף בהלוויה של עצמו . רופא הכפר מוזעק ונותן לו טיפול סימפטומטי, והכומר וינצ'נצו נקרא להטבילו לקראת מותו אך מסרב . "הילד יחיה", הוא פוסק, ובאמצעות סוגסטיה הוא מחזיר לו את האמון בחיים . כאמור, לעתים אי עשייה עדיפה על עשייה מזיקה – prima non nocere – ראשית אל תזיק . ואכן, השלב האקוטי חולף ועמו גם כאבי השרירים, אך הרגל עדיין מנוונת ואמו הנבערת של ג'וזפה מנסה להילחם בכך . אין לה ידע רפואי, והיא מונחית על ידי האינסטינקט האימהי . היא מטבילה אותו באמבט מים חמים ( שיטה שהיתה מקובלת בעבר ) ומעסה את הרגל המשותקת – כמעשה הפיזיותרפיה המקובלת כיום . לאחר מכן הרופא מתקין לו סד מתכת שיתמוך ברגל . ג'וזפה מבין שנותר משותק ברגל אחת ומתאבל על רגלו בדומה לשלבי התמודדות עם אבל ( על פי המודל הפסיכיאטרי של קובלר - רוס ) : "הדבר הראשון היתה הכחשה מוחלטת, והשליתי עצמי שאולי חלה כאן טעות . הרי לא ייתכן שדווקא כאשר התגברתי על המחלה ונותרתי בחיים . . . , גופי בוגד בי" ....
To the book |
|
|