דמותו של הרופא היהודי בספרות השואה

י ח ח : מו - ח ןעהמוע ועיוע ימע יחח 188 לשאלה האם לרופא היהודי היה קשה יותר ; האם סטטיסטית נשארו בחיים יותר רופאים או פחות ; האם המשפחה של הרופא — ילדיו, אשתו, הוריו, זכו לאיזושהי פריבילגיה או להיפך . אלה נושאים שלא נחקרו עד תום . אני יודעת מסיפורים אישיים שהיו רופאים מבוגרים שהגיעו למחנות ריכוז קשים, מחנות ריכוז או מחנות מוות, והפריבילגיה העיקרית שנתנו להם, שאמרו להם : "יואיל כבודו הרופא לעלות למשאית . הוא לא ילך ברגל" . וכבודו עלה למשאית, והמשאית נפתחה לקרמטוריום . אז יש לנו הרבה סיפורים, וזה מוזר, בדרך כלל תשומת הלב הרבה היא לרופא הלא יהודי : תפקידו, שבועת הרופא שלו, מנגלה . אלה דברים שזכו לתשומת לב, ובצדק . וכל אחד מכם, מי שעתיד להיות רופא, צריך להקדיש לזה מחשבה, ניסיונות שנעשו על בני אדם . הגרמנים התחילו בזריקות, הרגו קודם כל את הבלתי כשירים, לקחו אנשים נכים והזריקו להם זריקות לפעמים ישר ללב . אבל זה נושא שאני לא רוצה להיכנס אליו היום, זה נושא נרחב . הייתי רק אומרת שהיו כמה צדיקים או אנשים שהתנהגו אחרת, הם היו מעטים . אני אתייחס בסוף הפגישה, לדמות שתיארה ד "ר לימור שריר, בספרה הבי...  To the book