|
|
- חעו חימיאהעל : הממח עוומעמ ע מו - - חוח - עח 179 כמובן, המילים הללו אינן באות לגרוע ממידת חשיבותה של מומחיות — שהיא מעל לכול . ואני יכול לצרף פה את הכלל עתיק היומין : ראשית כול — לא להזיק ! איתמר יעוז - קסט : על המוות מראשית ילדותי אני חי עם תודעת המוות — שנים לפני אירועי השואה . הסיבה נעוצה כנראה בכמה גורמים עיקריים : התרבות ההונגרית שלתוכה נולדתי, סיפוריה של אמי, וגם העובדה שאבי היה רופא שבאמצעותו הנושא נכח בביתנו כמעט תמיד, באופן "מקצועי" . אשר להשפעה הסביבתית — הואיל ובאתי לעולם במסגרתה של משפחה יהודית מתבוללת ביותר, המנטליות ההונגרית ה"שורשית" נגעה בי מגיל צעיר מאוד . זוהי מנטליות שמאפיינת אותה האמרה ההונגרית הרווחת, "האדם ההונגרי שמח כשהוא עצוב" . משפט זה אינו בגדר התחכמות . כל הספרות העממית ( שהיא הבסיס לתרבות ההונגרית ) מבוססת על ראיית המוות כמרכז החיים . הנערות המשרתות שעבדו בביתנו שרו שירי עם נוגים עד מאוד, והילד שהייתי קלט אותם . אלה הם שירים שקיים בהם מעין סימן שוויון בין אהבה וקץ רע ומר . ואולם, באורח ישיר חדר לתוכי לראשונה משב רוחו של המוות בכוחו של שיר לירי, שאמי נהגה ...
To the book |
|
|