סיפורים על מצבים נפשיים מאת ד"ר לימור שריר

פורבפוע הא אלווע ור ווע אמב חפפ אואבפ פופ 315 בין הילדים הללו הייתי גם אני, ילד לא גבוה במיוחד ובעל מבנה רחב ופנים קטנים ושחומים שהוצלו על ידי בלורית חומה ענקית . פני דמו לקן של ציפורים המוסתר בסבך העץ . זרועותיי הפעלתניות ידעו לקלוע במדויק מטר אבנים בכל מטרה, אפילו בנוצת זנבה של ציפור העומדת על חוט חשמל . נראה שהאבנים היו מכוונות את דרכן רק מכוח המחשבה . חברי הטוב ביותר בבית הספר היה מיכאל . הוא היה גדול ממני בשנה ולמד בכיתה מעלי . הוא היה גבוה ממני בראש, מבנה גופו מאורך וכחוש, כתפיו כפופות קמעה, וראשו שנישא על צווארו הדק היה רכון קמעה לפנים . הצורה הזאת הזכירה סימן שאלה . מתוך פניו זהרו עיניים גדולות וכחולות מעוטרות בריסים שחורים, שלרוב היו עצובות ומצועפות כאילו היה שקוע תדיר בחלום בהקיץ . מיכאל היה חריף שכל והתלמיד המצטיין של בית הספר — עובדה שחיפתה על גופו הגולמי ועל תנועותיו המסורבלות . ידענו שהגיע לבית ספרנו מדרום העיר, אך מעולם לא ראינו את הוריו, ואף אחד לא ביקר בביתו . הוא לא שש לבלות עמנו : הוא שנא משחקי כדור ומעשי קונדס, ובשעות שלאחר הלימודים, כשאנו בילינו שעות בהשתובבות ברחו...  To the book