התנועה האנטי פסיכיאטרית

הבובהה המובו רפופומבפוב 233 מיתיים היוצאים למסע סמלי לחיפוש האמת שתביא בפניהם את תמונת גורלם . במונח זה משתמש פוקו לתיאור ספינות שהגלו את המשוגעים מערי אירופה ובעיקר מערי גרמניה ושהובילו אותם למקומות נידחים או הפקידו אותם בידי סוחרים ועולי רגל . בד בבד מתאר פוקו את השלכתם של המשוגעים למאסר ללא טיפול, ברוב ערי אירופה, במגדלי שוטים כדוגמת השאטלה של מלן ( Melon ) , או של קאן ( Caen ) שבצרפת, בליבק ובהמבורג שבגרמניה . מאמצע המאה ה - 17 מסולקים המשוגעים מחיי הקהילה ונכלאים במקומות כליאה שונים . בידודו של המשוגע מהחברה נמשך גם בסוף המאה ה - 18 כאשר השיגעון הוגדר כמחלת רוח, והחולים החליפו את מקומות כליאתם הקודמים בבתי החולים . לפי פוקו, ד"ר טיוק וד"ר פינל החליפו את כלאם של המשוגעים בכלא משופר וניסו לשקמם באמצעות עבודה ( ברוח המהפכה הצרפתית ) . חולה הנפש ממשיך להיות "האחר" המנותק מהחברה, נתון לטיפול שהתבסס על תורת המוסר ולא על עקרונות מדעיים . בה בעת ניסו חוקרים שונים לפתח מודל רפואי של ממש להסברת הפתולוגיה הנפשית ואף הוצעו טיפולים פיזיולוגיים למצבים נפשיים שונים שכיום כבר אינם מקובלים . לדוגמ...  To the book