הדרמה בעבודתו של הרופא והדרמה הפרטית שלי

הפ פמ בש : ודפו פברמרדבאהד אדאבב בוומבפב הא הבאע הפרבמה וולופבב פברפוע אמבחהפ אואבפ פופ 160 ראשי במחזה תיאטרון, כשבמרכז ההוויה נמצאות רק אני והחולה שלי . שאר הדמויות נראו בעיני כחלק מהתפאורה . בקול שלֵו ונמוך הוריתי לאחיות מה עליהן להגיש לי . הושבתי את החולה כשגבה שעון על הכסתות וחסמתי את מעבר הדם בזרועותיה באמצעות צינוריות גומי, נתתי לה חמצן ותוך כדי האזנה לריאותיה פקדתי על הכנת מזרק פוסיד ( fusid — תרופה משתנת ) והזרקתי לתוך וריד החולה . לפני כן שאבתי דם לבדיקות שונות שנשלחו בדחיפות למעבדה כדי להעריך את מצבה . בסתר לבי התפללתי לאלוהים, אף כי בימים כתיקונם לא היה לי עמו כל שיג ושיח, שנשימתה תשתפר ושהיא תתחיל להשתין לתוך הקתטר שהיה מחובר לגופה . וכך היה . נשימתה החלה להשתפר . האירוע הדרמטי של ניצחון החיים על המוות היה מופלא . הסיפוק שבהצלת חיי אדם נראתה לי התחושה העילאית ביותר שרופא זוכה לחוות . הדרמות שחש רופא במהלך הטיפול בחולה הזכירו לי את תחושותיו של רופא צעיר בכפר נידח ברוסיה, המתוארות בספרו של בולגקוב רשימותיו של רופא צעיר שפורסם ב - 1921 . מסתבר שהדרמות ברפואה לא השתנו הרבה מאז ...  To the book