עולם הרפואה ב"מה שנשאר" מאת אלי עמיר

הבאע הפרבמה ופאה ו מפפ אמב מאו האופ 155 בטירונות או בקורס צבאי, המגבשים להם הווי משלהם . גם שם, כמו בכל חברה סגורה, יימצא תמיד מנהיג החבורה הקובע את חוקיה . כשמגיע אלברט, החולה החדש המוכנס למחלקה, הוא פונה אל ה"מוכתר" ומבקש שיעניק לו כינוי . הוא מבין שזו דרכו להיחשב אחד מהחבורה . ואכן, בשל צורתו הנאה והכריזמה שלו, המוכתר מעניק לו את הכינוי "רודולף ולנטינו" . "בונה ירושלים" מתגעגע לשמונים פלוס ורוצה לדעת מה שלומו, ומיד המספר מתקשר למחלקה החדשה ודורש בשלומו . לאחר השחרור מבית החולים, כאשר מבשר "שבעה צנתורים" לגיבור הרומן כי "שמונים פלוס" הלך לעולמו, הלה מתיישב מוכה עצב ואוחז בכפות ידיו בצדעי ראשו . גם "בונה ירושלים" ששמע על מותו מכסה את פניו במגבת, בוכה בכי חנוק ומבקש שיניחו לו לנפשו . ההווי המיוחד שהחולים יוצרים במחלקה בבית החולים מתבטא גם בכינויים ההומוריסטיים למצבים רפואיים : כינוי התקף של מחלה מושאל מעולם הספורט ונקרא בפיהם : "כרטיס צהוב", בעוד פטירה היא "כרטיס אדום" . הציפייה לתוצאות הבדיקות שהם עוברים מכונה "חיכיון" . זקנה חולה ומעשנת המתוארת בסיפורו של "המוכתר" מכונה "סיגריה בסיגר...  To the book