|
114 הדיון המתקיים בשנים האחרונות בנושא האיזון בין עבודה למשפחה מטיל לרוב את האחריות למציאת פתרונות או למציאת "האיזון" על הנשים והאימהות עצמן, והפתרונות נעוצים בעיקר בהתייעלות בספֵרה הפרטית – אם במיקור חוץ של שירותים שונים ( עוזרת בית לניקיון, מבשלת להכנת האוכל לילדים, מטפלת לטיפול בילדים בשעות היום והלילה, סבתא וסבא להקפצה במקרי חירום ) , אם ב"המלצה" חמה מצד גורמים בארגון ללמוד לחלק טוב יותר את האחריות עם בן הזוג ולנהל טוב יותר את המשא המתן על "מי עושה מה" . גם כאשר ארגון העבודה "מתגייס" למען האיזון עבודה-משפחה, לרוב מדובר בהכרה מוגבלת בצורך לפזר ולאסוף ילדים ממוסדות החינוך בבוקר ואחר הצהריים, ובמתן אפשרות לבצע חלק מהעבודה מהבית בימים או בשעות מסוימים כדי להקל על הצורך לתמרן בין שני העולמות ( למשל כאשר הילד חולה ) . פתרונות אלו ונוספים יכולים להקל במידה מסוימת את השילוב בין הורות לעבודה בשכר, אך הם מותירים את עיקר הפרקטיקות הארגוניות של ניהול הזמן והמרחב ללא שינוי, וכך גם את הנחות היסוד הממוגדרות של הארגון לגבי מיהו העובד הטוב והמחויב שראוי לתגמול ולקידום . חולשה נוספת שלהם היא שהלגיטי...
To the book
|

|
|