|
|
34 נקי כפיים ובר לבב שיש לכל מלך באשר הוא על פני בית הדין ? יש לשים לב כי מחד גיסא התלמוד אינו מגביל את הכרעתו שלא לדון את המלך דווקא לינאי המלך או למלך אלים כמותו, אלא מחיל אותה על כל "מלכי ישראל" . מאידך גיסא, התלמוד אינו מרחיב את החלטתו לכל מלך באשר הוא, אלא קובע שמלכי בית דוד צריכים ליתן דין על מעשיהם . הדבר מלמד כי לדעת הסוגיה התלמודית, אין מדובר בנחיתות מובנית של בית הדין אל מול מוסד המלוכה באשר הוא, אלא דווקא 60 בפני שלטון שכזה יש להשעות את בנחיתות אל מול שלטון שהוא בדיעבד . הדין הרצוי, ותחתיו לקבוע שיש להגן על מערכת החוק באמצעות הענקת חסינות למלך מפני הבאה לדין . הענקת חסינות למלך נעשית על ידי התלמוד כהכרח מגונה, שיש להצטער עליו, שהיא לגנותו של המלך ולגנותו של בית הדין, ושיש 61 לשאוף להימנע ממנה ככל האפשר . עם זאת, חשוב לשים לב כי גם בנוגע למלכי ישראל, כגון ינאי המלך, החסינות אינה מוענקת למלך כמתנה חד-צדדית, אלא נגבה ממנו מחיר בעבורה . החסינות שניתנת למלך ישראל כרוכה בכך שהוא גם אינו רשאי לדון אחרים ; "לא דן ולא דנין אותו" . כלומר, הוא אינו זוכה לעליונות על מערכת המשפט, אלא הוא...
To the book |
|
|