חתימה

מאופל לבהירות 308 הראשית שהעסיקו את האר״י בעיקר . המסמך ששחזר משה אידל בסוגיית הבריאה מתוך כתבי תלמידיו של הבעש״ט ור׳ יעקב יוסף בכללם הראה בבירור שבעיניהם הוא היה הוגה, שעיסוקו בבריאה לא צמח בהכרח מתוך חוויה דתית . ובסגנונו של אידל, המרכיב העיוני, הפילוסופי והתאוסופי היה בתאוריית ה״אשכול״ של דמות הבעש״ט, נוכח . תפיסת הבריאה באותיות ובדיבור והשתלשלותה מלמדות על פן עיוני פילוסופי של הבעש״ט בעיני התלמידים . תדמית זו חמקה מרוב כותבי תולדותיו של הבעש״ט, כולל אלה שראו בו תלמיד חכם במובן הלמדני . תנא דמסייע לכך הוא ההסתמכות של המגיד ממזריץ׳ על הבעש״ט בהצגת החלוקה בין צמצום ראשון לשאר צמצומים . בעיני תלמידיו היה הבעש״ט סמכות אינטלקטואלית, מורה דרך שכלתני . ומבחינת החוויה הדתית, עד כמה שעבודת האלוהים הייתה במרכזה, אי אפשר לטשטש יסודות של סקרנות אינטלקטואלית שהיו נוכחים בה . יסו דו ת תפ יס ת הב ר יאה עיון קל בכתבי אבות החסידות מלמד, כי אין ספק שהבעש״ט והאדמו״רים הסתקרנו בשאלות עיוניות ואינפורמטיביות, כגון : ( א ) טיבו של הזמן על פי שאלת הראשית ( מדוע לא נברא העולם קודם ) . ( ב ) אופיו הדיאלקטי ש...  To the book