פרק שישי: ר׳ שניאור זלמן מליאדי ואדמו״רי חב״ד: הבריאה והמסך

מאופל לבהירות 2 שלא מענין השכל שרוצה ללמד עליו, רק לפי שבו ועל ידו יובן השכל, לכן הוא מפסיקו בדברים אחרים . וזהו ענין פרסא המפסיק בין אצי׳ לבריאה, שהוא 72 היא בחי׳ מסך מבדיל לדבר מענינים אחרים שלא מענין אצי׳, ששם חכמה באופן אחר ומהות אחר שאינה מערך אופן ומהות חכמה שבעולם הבריאה, ואין בבריאה יכולת לקבל הארת חכמה כמו שהיא באצי׳, רק שע״י הפרסא המפסקת יהיה הארת בחי׳ חכמה בבריאה ג״כ לפי מזגה ותכונתה כדי שיובן השכל להתלמיד מן המשל, ומתחדש שם בחי׳ חכ׳ ג״כ . ולכן נק׳ בריאה ג״כ ״יש מאין״, לפי שהיא מבחי׳ פרסא שהי׳ אור של תולדה, דהיינו שנולד ונתחדש אור חכמה בבריאה כמו עד״מ השכל שמתחדש אצל התלמיד מן המשל, שאמר לו שהמשל הוא בענין אחר, והוא מבין מזה דעת רבו והרי שכל זה הוא חדש אצלו שמתחדש ע״י המשל . וכך אור זה דבריאה הוא אור חדש שמתחדש ע״י 73 הפרסא . במידה מסוימת החלוקה לאין סוף ולאור אין סוף שורשה בתורת המלבוש של ר׳ ישראל סרוק, כפי שהשתקפה בספר עמק המלך . אף ר׳ נפתלי בכרך השתמש 7 אדמו״רי במקומות רבים במאמר שקודם הבריאה היה האל ושמו, דהיינו המלבוש . חב״ד המירו את המלבוש באור, שהוא אור אין סוף . רש״ז...  To the book