|
|
134 של עצמנו, מעבר לאשליית הנפרדות . כל פרמיטה יכולה לקחת אותנו אל מעבר לפחד שלנו להרפות ולשחרר . באמצעות אימון הפרמיטה אנחנו לומדים להרגיש בנוח עם חוסר הוודאות . חצייה אל הגדה הנגדית מאופיינת בתחושת ההיעלמות של הקרקע היציבה, ויוצרת תחושה של הימצאות בתווך, במצב ביניים . אנחנו עולים על רפסודה בגדה הזאת, שבה אנו נאבקים ברעיונות של טוב ורע, ועל ידי חיפוש מתמיד אחר המוכר והצפוי אנחנו מנסים לבסס את אשליית הקרקע היציבה . אנחנו שטים לרוחבו של הנהר אל הגדה השנייה, למקום שבו אנו משתחררים מהחשיבה הצרה והקוטבית שאופיינית להיצמדות של האגו . זה הדימוי המסורתי . התמונה המועדפת עלי היא זאת : במרכז הנהר, כאשר קו החוף מחוץ לטווח הראייה, הרפסודה מתחילה להתפרק . אנו מוצאים את עצמנו ללא דבר להיאחז בו . מנקודת המבט הרגילה שלנו, זה מפחיד ומסוכן . אבל שינוי קטן בפרספקטיבה יגלה לנו שהעובדה שאין לנו דבר להיאחז בו היא הפתח לשחרור . אפשר להאמין שלא נטבע . ויתור על האחיזה משמעו שאנו יכולים להירגע עם העולם הזורם והדינמי הזה . פּרָג'נָפָּרָמיטה היא המפתח לתרגול הזה . ללא פּרָג'נָפָּרָמיטה ― או בודהיצ'יטה בלתי מותנית ― ...
To the book |
פראג
|
|