82 ואת תודעתנו לכל מה שקורה . בנשיפה אנו שולחים החוצה הקלה מהכאב, עם הכוונה שאנחנו והזולת נהיה מאושרים . כאשר אנו מוכנים להישאר, ולו לרגע, עם אנרגיה שאיננה נוחה, אנחנו לומדים בהדרגה לא לחשוש ממנה . כתוצאה מכך, כשנפגוש מישהו במצוקה לא נירתע לשאוף פנימה את סבלו ולשלוח החוצה הקלה . בתרגול הטונגלן המסורתי ארבעה שלבים : השלב הראשון הוא רגע של דממה או פתיחות ― רגע של בודהיצ'יטה בלתי מותנית . השלב השני הוא הדמיה של המרקם והאנרגיה הגולמית של מרחב סגור, מאיים ומלחיץ לעומת מרחב פתוח . השלב השלישי הוא מהות התרגול : שאיפה של כל דבר שאינו רצוי, ונשיפה של תחושת הקלה . בשלב הרביעי נרחיב עוד יותר את החמלה שלנו בכך שנכלול אחרים החווים את אותה הרגשה . אם נרצה, נוכל לשלב בין השלב השלישי לרביעי, לשאוף ולנשוף למען עצמנו ולמען הזולת בו - זמנית . אם כן, השלב הראשון בטונגלן הוא רגע של תודעה פתוחה, הבודהיצ'יטה הבלתי מותנית שלנו . למרות ששלב זה משמעותי ביותר, קשה לתאר אותו במילים . הוא קשור לשוּניָאטָה הבודהיסטית, שלעיתים קרובות מתורגמת כ"ריקות" או "פתיחות" . אם נחווה שוניאטה ברמה הרגשית, אולי נחוש שאנחנו מספיק ...
To the book