|
|
66 שכאשר אנחנו פוגעים בזולת, אנחנו פוגעים בעצמנו . אנו מתאמנים כדי לזהות את הנוקשות שלנו . אנו מתאמנים כדי לראות שהאחרים אינם כל כך שונים מאיתנו . אנו מתאמנים כדי לפתוח את לבנו ואת תודעתנו במצבים יותר ויותר קשים . עבור בודהיסטוות המציבים לעצמם יעדים גבוהים, התרגול העיקרי הוא טיפוח מאיטרי . בלימודי השָמבָּלה * שיעור זה נקרא "מיקום תודעתנו המפוחדת בעריסה של חסד" . דימוי אחר למאיטרי או לחסד הוא של אימא - ציפור המגנה על צאצאיה ודואגת להם עד שיהיו חזקים דיים לעוף לדרכם . אנשים שואלים לעיתים, "מי אני בדימוי הזה ― האֵם או האפרוחים ? " התשובה היא ― שניהם : גם האם האוהבת וגם הגוזלים המכוערים והקטנים . קל להזדהות עם האפרוחים ― עיוורים, גולמניים ונואשים לתשומת לב . אנחנו תערובת נוגעת ללב של משהו שאינו יפה במיוחד ועם זאת נאהב עד מאוד . בין אם אנו מתייחסים כך אל עצמנו או אל הזולת, זהו המפתח ללימוד כיצד לאהוב . אנחנו נשארים עם עצמנו ועם אחרים גם כשאנחנו זועקים למזון, חסרי נוצות, וגם כשאנחנו כבר גדולים וחמודים יותר . בטיפוח נדיבות אוהבת אנחנו מתאמנים תחילה להיות כנים, אוהבים וחומלים כלפי עצמנו . במקום...
To the book |
פראג
|
|