|
|
והכבאים לא משתלטים עליה . " כשצפיתי בחדשות, הכול נראה הזוי ולא מציאותי . התבוננתי וראיתי את העיר שלי, מאליבו היפה, בוערת כמו תופת ועשן סמיך מיתמר ממנה . ישבתי לבד, בשקט, וראיתי איך בתיהם של חברים שלי מתלקחים כמו קופסאות גפרורים . זה נראה כמו סרט אסונות שלא נערך היטב . לא הצלחתי לראות את הבית שלי, אבל מאחר שהלהבות נעו בין הגבעות וביתי היה על החוף, לא היה סביר שהלהבות יחצו את הכביש המהיר ויגיעו גם לבתים שעל החוף . בתחושה ששום דבר טוב לא יצמח מבהייה מהופנטת במסך הטלוויזיה, כיביתי אותה והתיישבתי בשקט להתפלל למען כל האנשים שעולמם חרב עליהם בשניות . ידעתי שיש שם עכשיו ודאי הרבה סבל, ושלחתי לחברַי את אהבתי . הצטערתי על כך שאינני יכולה להיות איתם שם . הרגשתי בודדה וחסרת אונים . כל - כך רציתי לעשות משהו מועיל, ותפילה היתה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו . לאחר התפילה ישבתי ממוקדת בדממה חסרת זמן, ולא היה דבר שרציתי לעשות או לומר . לפתע, מתוך הדממה, עלתה בי תחושה מבשרת רעות . החלטתי לעבור בראשי על רשימת יקירי, לבדוק אם מישהו מהם עלול היה להיות בביתי . חשבתי על קלי, בתי, שעברה לפני כמה שבועות לגור ב...
To the book |
פראג
|
|